אחד הנושאים המאתגרים למנהלים. ולא סתם. לא תמיד למנהלים יש מיומנויות רכות (מה שאצלנו זה חלק בלתי נפרד מהעיסוק) ולא פעם שמעתי מנהלים המתחילים שיחת משוב במשפט "בוא תספר לי למה לא עמדת ביעדים שלך השנה". בהחלט התחלה מבטיחה 😊.
העקרון הכי חשוב במשוב הוא שזה לא תהליך שקורה אחת לשנה אלא בתהליך מתמשך. אם עובד מופתע ממה שעולה בשיחת המשוב- כנראה משהו נעשה לא טוב בדרך..
עובדים זקוקים למשוב. אגב מחוברות- זה חלק מדיוק הצרכים והמסע הארגוני שלהם.
משוב בעיניי (וכך גם בסדנאות שאני מעבירה) כולל שתי מיומנויות חשובות- הקשבה והיכולת לשאול שאלות.
אבל לא שאלות סוגרות או רטוריות אלא שאלות פותחות/פתוחות כמו: "איך מתקדמים הלאה ומי יוביל את השינוי? " (במקום מה לא פעל ומי אשם).
יוסי קדמי בספר שלו "להפוך לאומן בשאלת שאלות" סיפר על קיפלינג סופר הודי שכתב את ספר הג'ונגל. קיפלינג נהג לומר שכל שמה שהוא למד הוא יודע באמצעות שאילת שאלות.
"יש לי שבעה משרתים נאמנים לימדו אותי כל מה שאני יודע.
שמותיהם: מה? כמה? למה? ומתי?
איך? איפה? ומי?"
מה?
מה המטרה שלך?
מה מונע ממך לעשות את זה?
כמה?
עד כמה הנושא חשוב לך?
עד כמה אתה חש רגיעה בטחון התפקיד?
למה?
למה לא לנסות אפשרות אחרת?
למה לא לעשות את זה יכול לפגוע בך יותר?
מתי?
מתי אתה מתכנן לסיים את בניית שלבי הפרויקט?
מתי לדעתך הזמן המתאים ליציאה עם …?
איך?
איך תדע שהצלחת?
איך הגעת לזה?
איך תדע שהשגת את המטרה?
הקשבה היא מורכבת לנו, בעיקר בגלל הרעש החיצוני והפנימי- עומס עבודה, אתגרים, פוליטיקה ארגונית וגם חוסר מיומנות- כל אלה מובילים לכך שאנחנו מקשיבים אבל לא באמת.
גם עם הילדים שלנו אנחנו חוטאים בזה ואז מקבלים הערה "אתה לא מקשיב לי". הרבה פעמים אנחנו עסוקים בהקשבה עצמית (כן. יש הגדרה כזו) ומכאן הדרך להסקת מסקנות היא מהירה.
הקשבה כוללת היא הקשבה לא רק לתוכן כי אם למסר, לשפת הגוף, לרגש, למצב הרוח. להגיע בסקרנות למפגש כזה. לא עם ידיעה מראש. נכון- צריך להתכונן.





